התקף לב הינו שם העממי לאוטם שריר הלב. לאירוע לבבי, פעמים רבות, ישנם סימנים מקדימים: כאב פתאומי וחד בחזה, כאבים בזרוע שמאל, קוצר נשימה, בחילה, הקאות, דפיקות לב, הזעה וחרדה. בנוסף ישנם גורמי סיכון מובהקים, אשר מעמידים את החולה בסיכון מוגבר לאירוע ללבי, וביניהם: מחלת הסכרת, איסכמיה, מחלות כלי דם, גיל, עישון, בעיות כולסטרול, השמנה ולחץ נפשי מוגבר.

לעתים באמצעות בדיקות מקדימות ניתן לאבחן היצרות לפני התרחשותה, ובכך למנוע התקף לב ואת תופעות הלוואי הנלוות אליו. כמו כן, במצבים של אנשים המצויים בקבוצת סיכון לאירוע לבבי, על רופא המשפחה ו/או הקרדיולוג המטפל בקופת חולים מוטלת חובה לבצע בדיקות מוקדמות תקופתיות בכדי לאבחן חסימה של העורקים, טרם התרחשות האוטם.

באבחון מוקדם של היצרות זו, ניתן לטפל באופן פשוט ויעיל באמצעות צנתור, אשר יכול למנוע אירוע לבבי קשה, ובכך למעשה למנוע נכות ואף מקרי מוות. מעבר לאבחון המוקדם של בעיות לבביות קיימת חשיבות רבה באופן הטיפול בבעיות אילו. כאשר נדרשת התערבות ניתוחית כירורגית כגון ניתוח מעקפים, לצורך בטיפול במחלה לבבית, עדיין קיימת חובה לבצע בדיקות מקיפות בכדי להעריך את מידת החסימה של כלי הדם, הצורך בניתוח, מספר המעקפים הנדרשים, הצורך בסטנטים וכו'.

טיפול שכיח והכרחי במקרים של מחלות לב הינו טיפול מונע באמצעות מתן תרופות – וביניהם מדללי דם כגון קלאביקס וקלסקן. לדוגמא, קיימת חובה לאחר צנתור ליטול קלאביקס למשך שנה. אי מתן טיפול תרופתי ומעקב רפואי יכולים להוביל לקרישי דם, החמרה במצבה הלבבי ועוד.

חשוב לדעת…

מטופלים רבים אינם מודעים לעובדה, כי במקרים רבים מבוצעים צנתורים, כאשר אין הכרח רפואי דחוף לכך. בעוד שמוצג למטופלים כי הליך צנתור הוא הליך פשוט, קצר וללא סיכונים, בפועל מדובר בהתערבות כירורגית לכל דבר ועניין, הכרוכה בסיכונים רבים וקשים, כגון סיכון מוגבר לשבץ מוחי ואף מוות. על כן, במידה ונגרם נזק במהלך צנתור, יש לבחון האם היה צורך רפואי לביצוע הצנתור והאם הוסברו למטופל הסיכונים בהליך, טרם מתן הסכמתו לביצוע הצנתור.

כאשר הצוות הרפואי כושל בהערכות הטיפול, בהתערבות הניתוחית הנדרשת והטיפול התרופתי – הדבר יכול להוות רשלנות רפואית בניתוח.