כיום, בעקבות מגמת ההשמנה עולים הפופולריות והשימוש בניתוחי קיצור קיבה.

ניתוחים אלו מאפשרים, באמצעות הליך כירורגי, הקטנה משמעותית של נפח הקיבה ובהתאם ירידה מהירה וניכרת במשקל.

בישראל קיימים ארבעה סוגים של ניתוחי קיצור קיבה  – טבעת מתכווננת, מעקף קיבה, שרוול קיבה ומעקף תרסריון, כאשר המכנה המשותף שלהם הינו הגבלת הכמות שהקיבה יכולה לקלוט, דבר המקטין את נפח הקיבה ומגביר את תחושת השובע.

כלל ניתוחי קיצור הקיבה כרוכים בסיכונים רבים. עצם התרחושתו של סיכון ו/או סיבוך במהלך ניתוח לקיצור קיבה אינו בהכרח אומר כי הניתוח בוצע בצורה רשלנית. יחד עם זאת, במידה ומתרחש סיבוך במהלך הניתוח ו/או לאחריו, יכול והוא נגרם כתוצאה מרשלנות, כלומר מחריגה מסטנדרט רפואי סביר.

רשלנות בניתוחי קיצור קיבה יכולה להתרחש בכל שלב ושלב של הטיפול הרפואי, עוד בטרם הניתוח, במהלכו ואף לאחריו

  • רשלנות בהחלטה לבצע את הניתוח –

ההחלטה האם המטופל מתאים לניתוח הינה החלטה מורכבת, ואין המנתח יכול להסתמך רק על השמנת היתר של המטופל. בהחלטה לאשר ו/או להמליץ על ביצוע הניתוח,על הרופא לשקלל את הסיכונים בניתוח במקרה של המטופל הספציפי. לדוגמא כאשר למטופל גורמי סיכון רבים, מחלות רקע במשפחה, בעיה של קרישיות דם וכו'.

על כן, טרם ביצוע הניתוח חובה לבצע מספר בדיקות כגון, בדיקה הורמונאלית, אק"ג, צילום חזה, תפקודי ריאות, צילום קיבה, אולטראסאונד, בדיקות דם מקיפות, הערכה תזונתית ואף לעיתים הערכה פסיכיאטרית.

לעיתים, ישנם מצבים בהם המנתח ממהר לבצע את הניתוח תוך שהוא מעמיד את המטופל בסיכונים רבים מדי. בסיטואציה כזו,כאשר הסיכונים היו רבים מדי, ולמרות זאת בחר המנתח לבצע את הניתוח, יכול ועומדת למטופל עילה של רשלנות רפואית, זאת כמובן במידה ונגרם סיבוך ו/או נזק. 

  • רשלנות בבחירת שיטת הניתוח – 

בישראל ארבע שיטות ניתוח לקיצור קיבה, כולן נעשות בצורה לפרוסקופית (כלומר באמצעות מספר חורים קטנים, ללא פתיחה של הבטן). ההחלטה באיזה שיטת ניתוח לבחור מושפעת מהנתונים הספציפיים של המטופל. במידה ומנתח לא בוחר את השיטה האופטימאלית ביותר למנותח, כלומר זו המאפשרת לו סיכויים טובים ביותר להצלחה ומינימום סיכונים, מדובר ברשלנות רפואית.

בבחירת שיטת הניתוח, מעבר לשיקול הרפואי קיימת חובה להסביר למטופל מהן השיטות, ובמידה והוא מתאים ליותר משיטה אחת, על המנתח לאפשר למטופל לבחור. לדוגמא, משרדנו טיפל במקרה בו מנותח התאים לשתי שיטוחת ניתוח, אך המנתח בחר בשיטת השרוול (הפחות מקובלת כיום) לא מכיוון שהמטופל בחר בה אלא מכיון שהיה לו נסיון רק בשטה זו. במצב זה, העמיד המנתח את טובתו הוא לפני טובתו של המטופל, ונמצא כי הוא התרשל בטיפול.

  • רשלנות בביצוע הניתוח –

במהלך ניתוח לקיצור קיבה מבוצעות פעולות כירורגיות רבות. כחלק מפעולות אלו יש לפעול באמצעי זהירות, בכדי למנוע נזק במהלך הניתוח. לדוגמא – יש להקפיד על  מיקום החתך, בכדי לוודא שהחיתוך מדויק ובמיקום הנדרש. זיהוי ברור והפרדה של איברים מאזור החיתוך, בכדי למנוע פגיעה באיברים סמוכים. כך גם יש להקפיד על מיקום הטבעת בכדי שלא לפגוע בפעילות התקינה של הקיבה. ככל שהמנתח לא נוקט בכל האמצעים כדי למנוע פגיעות אלו, הוא למעשה פועל בצורה רשלנית. 

  • רשלנות בביצוע ההרדמה –

כלל ניתוחי הקיצור קיבה  בישראל נערכים בהרדמה מלאה. הרדמה זו כרוכה בסיכונים רבים ולכן מחייבת התאמה למצבו הרפואי של המטופל ומשקלו. כמו כן, בשל השמנת יתר ישנו קושי מוגבר בביצוע הנשמה במהלך הניתוח וכן בהוצאת הצינורית של ההנשמה (טובוס) לאחריה.

לדגומא , משרדנו טיפל בלקוח אשר צלח את הניתוח ללא כל קושי, אך בשל שגיאה בחישוב משקלו ומתן תרופות הרדמה במינונים גבוהים הוא סבל לאחר הניתוח ממצוקה נשימתית שהובילה לפגיעה מוחית. 

  • רשלנות במעקב ובטיפול לאחר ניתוח קיצור קיבה –  

גם אם ניתוח לקיצור קיבה הסתיים לכאורה בהצלחה והמטופל נשלח לביתו ללא כל תלונות מיוחדות,  אין הדבר אומר שהניתוח הצליח ובהתאם אין מסתיים תפקידו של המנתח. לאחר הניתוח נדרשת בדיקת ביקורת וכן מעקב אחר המטופל. מעקב זה בין היתר נועד בכדי לאבחן אם יש קושי ו/או סיבוך שלא אובחן עוד במהלך הניתוח. לדוגמא, משרדנו טיפל במנותח שעבר ניתוח קיצור קיבה ושוחרר מבית החולים, ללא כל תלונות או ממצאים חריגים. לאחר מכן התלונן במשך מספר שבועות באופן רציף הן בפני ביה"ח והן בפני רופא המשפחה על כאבים ברום הבטן. בשל עיכוב בביצוע בדיקות הדמיה, התבר כי המעקף שבוצע לו לא היה תקין וגרם לדלקת קשה בחלל הבטן, שאף חייבה כריתה של חלק מהמעי.

התרחשות סיכונים וסיבוכים בניתוחים לקיצור קיבה –

כאמור, ניתוחי קיצור קיבה כרוכים בסיכונים רבים ומשמעותיים וביניהם דלף, דימום מנקודת חיבור של המעקף או הטבעת או קו החיתוך, חסימה של המעי, פגיעה באברים סמוכים בבטן, זיהומים, קרישי דם, תסחיפי ריאה ואף במקרים חריגים – מוות. לרבות סיכונים אלו מוסברים למנותח טרם הניתוח ע"י המנתח ו/או הצוות הרפואי.

שאלה שכיחה שנשאלת על ידי מטופלים ולקוחות שפנו אלינו בעקבות סיבוכים לאחר ניתוחי קיצור קיבה היא –

האם למרות שחתמתי על טופס הסכמה לניתוח בו כתוב שאני מודע לסיכונים ולסיבוכים בניתוח אני עדיין יכול להגיש תביעה?

התשובה לשאלה זו היא חד משמעית וברורה – כן!

כאשר המטופל לא חתם על טופס הסכמה לניתוח –

מבחינה משפטית חשוב להבין, כי במידה ולא הוחתם המטופל על טופס הסכמה לניתוח ולא הוסברו לו הסיכונים בניתוח אין ספק כי מדובר ברשלנות. על פי המינוח המשפטי – אין ספק כי נפגעה ה"סכמתו מדעת", וכי עומדת לו עילת תביעה.

במידה ומהטופל חתם על טופס הסמכה לניתוח  –

במידה ומטופל הוחתם על טופס הסכמה לניתוח בו מצויינים מפורשות סיכונים, ואף הסיכון הספציפי שממנו הוא סבל לאחר הניתוח, אין הדבר אומר בהכרח כי אין למנותח אפשרות לתבוע, במידה ונגרם לו נזק!

הטופס עליו חותם המטופל אינו מהוה הסכמה כי ינתן למטופל טיפול רשלני.

במידה וארע סיבוך בניתוח יש לבדוק האם הוא תוצאה של סיבוך שלא ניתן היה למנוע, כלומר שהמנתח נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים, ולמרות זאת נגרם הסיבוך. במקרה זה אין למטופל עילת תביעה.

לעומת זאת, במקרה שארע סיבוך (אף אותו הסיבוך ספציפי עליו חתם המטופל כי הוא מודע שיכול ויתרחש בניתוח), אך זאת בעקבות כך שהמנתח לא נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים,  אז יוכל המטופל לתובע.

כיצד ניתן לדעת האם הנזק שנגרם בניתוח קיצור קיבה הוא כתוצאה מרשלנות –

כדי לבדוק האם הנזק שהתרחש בניתוח קיצור קיבה הוא סיבוך שלא ניתן למניעה או שהוא נגרם כתוצאה מרשלנות בניתוח יש לבצע בדיקה מלאה ומקיפה של התיק הרפואי של המטופל, להיוועץ עם מומחה כירורגי, ספציפי בתחום הבריאטרי – תחום ניתוחי קיצור הקיבה, וכן לבדוק את נסיבות המקרה בהתאם לסטנדרט הנדרש על ידי בתי המשפט. רק לאחר בדיקה דקדקנית, מקיפה ומקצועית הן בהבט הרפואי והן בהבט המשפטי, ניתן יהיה לקבל את התשובה האם הנזק שנגרם הינו כתוצאה מרשלנות בביצוע הניתוח.

במידה והתשובה לכך חיובית , עומדת למטופל זכות תביעה בבית משפט, בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מניתוח קיצור הקיבה.