ניתוח מיותר: בית החולים טעה בשיקול הדעת ויפצה ב-235 אלף שקל
0

cervical-cancer-negligence

במסגרת בדיקה שגרתית בבית החולים "מאיר" בכפר סבא, הומלץ לנבדק לעבור כריתת כליה בשל חשש לגידול. אלא שלאחר הניתוח, התגלה כי הגידול לא היה ולא נברא. בית המשפט קבע כי ביה"ח החולים התרשל כלפי התובע כאשר המליץ לו על הניתוח.
התובע, כיום בן 72, הגיש לפני כשלוש שנים תביעת רשלנות רפואית נגד שירותי בריאות כללית, בעלת בית החולים "מאיר" שבכפר סבא, לאחר שבוצע בו ניתוח מיותר לכריתת כליה שגם הוביל להתפרצותם של שלל סיבוכים בריאותיים.
לפי כתב התביעה, התובע אושפז בקיץ 2007 לאחר שעבר ניתוח כריתת תוספתן. במסגרת האשפוז התגלה אצלו באחת הבדיקות גוש שנחזה כגידול בגודל 3 ס"מ בכליה הימנית.

עקב החשש שמדובר בגידול ממאיר הומלץ לתובע לעבור כריתת כליה ובדצמבר 2007 הוא עבר את הניתוח. אלא שבבדיקה הפתולוגית שבוצעה בו לאחר הניתוח התברר כי לא היה זה גידול (אף לא שפיר), אלא גוש כלייתי.

הוא טען כי הוא ביצע את הניתוח לאחר שהרופא שבחן את הבדיקה הודיע לו ולאשתו במפורש כי מדובר בגידול סרטני שיש להסירו בניתוח דחוף לשם הצלת חיים, ולא הציג בפניו חלופות טיפול אפשריות מלבד כריתת הכליה.

עוד הוא טען כי בית החולים גם התרשל בביצוע ניתוח כריתת התוספתן. לדבריו, בית החולים טעה כאשר שיבץ לניתוח רופא מתמחה כמנתח ראשי ללא כל השגחה של מומחה, מבלי שלקח בחשבון את ההיסטוריה הרפואית העשירה שלו (הוא סבל מבעיות לב שונות ומהשמנת יתר), שלשיטתו חייבה מינוי של צוות מיומן ועתיר ניסיון.

הוא סיפר כי צלקות ניתוח התוספתן הזדהמו עקב התרשלות הצוות הרפואי הלא מנוסה בסגירת דופן בטנו ולכן נאלץ לעבור ניתוח מתקן. בתביעתו דרש התובע פיצוי עבור כאב וסבל, אובדן הנאות חיים ופגיעה באוטנומיה.

החלטה פזיזהלאחר שסקרה את המסמכים הרפואיים מטעמם של הצדדים, דחתה השופטת ד"ר איריס סורוקר את הטענות לגבי ניתוח התוספתן. לדעתה הניתוח נחשב לפשוט ושגרתי ואינו מחייב נוכחות מומחה, מה גם שלא הוכח שכל פעולה של הצוות היא זו שגרמה לזיהום.

אלא שדעתה הייתה שונה בכל הנוגע לניתוח כריתת הכליה. השופטת סורקר קבעה כי החלטת בית החולים לבצע את הניתוח הייתה נמהרת והתבססה על "אבחון חלקי ובלתי מספק", תוך התעלמות מספקות משמעותיים שעלו מהבדיקות שהתובע עבר וממצבו הרפואי המורכב.
עוד ציינה השופטת, כי הרופא שהמליץ על הניתוח התרשל בכך שלא הציג לתובע את מלוא המידע לגבי חלופות טיפול אפשריות במצבו ופגע ביכולת הבחירה וההחלטה של התובע.

השופטת קבעה את שיעור נכותו של התובע עקב אובדן כליה על 60% בנוסף ל-10% נכות עקב צלקת מכאיבה ומכוערת.
לאחר שבחנה את נזקיו, השופטת פסקה לזכותו 185 אלף שקל עבור כאב, סבל, עזרת הזולת ואובדן הנאות חיים וכן 50,000 שקל עקב הפרת חובת היידוע. הכללית חויבה גם בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור 23.6% מסכום הפיצוי.