אבחון שגוי מהווה פגיעה באוטונומיה של המטופל כאשר הוא מפר את חובת הגילוי של הרופא להסביר למטופלת על אודות מחלתה ולקבל ממנה הסכמה לביצוע ניתוח בהתאם לאבחנה. במקרה זה, השופטת שטמר קבעה כי הרופא אכן שגה באבחנה המדויקת של מחלת התובעת. עם זאת היא הוסיפה כי הניתוח שבחר בוצע בדרך אפשרית ומקובלת לטיפול במחלה שממנה התובעת סבלה בפועל, ולכן אין לראות בבחירת סוג הטיפול רשלנות מצידו. השופטת הוסיפה כי לא חלה על הרופא חובה לשתף את המטופלת בבחירת שיטת הקיבוע: כאשר מדובר בפרט טכני בלבד, המהווה חלק מפרוצדורה שהוסברה היטב למטופלת ושמטרתו להשיג את אותה תוצאה, אין חובה להציג בפניה את מגוון החלופות השונות. לפיכך חויבו הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי של 100 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל. השופטת שטמר ציינה כי פסקה פיצוי נמוך יחסית בשל הקביעה שתוצאות הניתוחים לא הושפעו מהטעות באבחנה, וכי במקרה זה הנזק הסתכם בפגיעה באוטונומיה של התובעת בלבד.