תקדים עליון: פיצוי מלא על אובדן סיכויי החלמה ברשלנות רפואית

בית המשפט העליון תיקן את הכללים הנהוגים בפיצוי למטופלים שסיכויי ההחלמה שלהם פחתו בעקבות התנהלות קלוקלת של צוותים רפואיים

ית המשפט העליון קבע לאחרונה כלל חדש העוסק באובדן סיכויי החלמה של מטופל עקב רשלנות רפואית: עד היום נהגו בתי משפט לפסוק פיצוי יחסי בהתאם לגובה הסיכויים שאבדו, אולם התקדים בעליון משנה את ההלכה לטובת הניזוקים.

ב-2002 עברה אישה שני ניתוחים להסרת גידול בבלוטת התריס בבית חולים הלל יפה, ובמהלכם נפגעו כל ארבע בלוטות יותרת התריס שלה ונגרמה לה היפוקלצמיה (ירידה חדה ברמת הסידן בדם). בית המשפט המחוזי קבע שבית החולים התרשל בניתוח השני, כשלא ביצע השתלה עצמית של אחת הבלוטות, ובכך גרם למערערת אובדן של 50% מסיכויי ההחלמה. בהתאם נקבע כי האישה זכאית לפיצוי עבור 50% מנזקיה בלבד.

לאחר חישוב הנזקים – הפסדי שכר ופנסיה, תרופות וטיפולים וכאב וסבל – העמיד בית המשפט את נזקי אישה על כ-1.3 מיליון שקל, שמהם פסק לה מחצית – כ-650 אלף שקל (פיצוי שממנו נוכו תגמולי ביטוח לאומי שכבר קיבלה).

שני הצדדים הגישו ערעורים בבית המשפט העליון. האישה טענה שלא הוכח כי סיכויי ההצלחה של ההשתלה עומדים על 50% בלבד, ולא היה מקום להסתמך על חוות דעתו של הרופא המנתח בעניין זה.

המשיבים – בית החולים ומשרד הבריאות – טענו מנגד שהניתוחים שנערכו למערערת הם מצילי חיים, ולנוכח הגידול היה צורך לבצע כריתה "רחבה" של בלוטת התריס. לגבי הניתוח השני טענו שהמנתח פעל בהתאם לשיקול דעת לגיטימי, כאשר העדיף את הפרוצדורה של שימור הבלוטה שנפגעה על פני השתלתה. לשיטתם, הידיעה על כך שחלק מהבלוטות נפגעו מובילה דווקא למסקנה שאין מקום "להמר" ולנסות לבצע השתלה.

מהם שיקולי הצדק בקביעת פיצויים על אובדן סיכויי החלמה ברשלנות רפואית?

שיקולי צדק בקביעת פיצויים על אובדן סיכויי החלמה ברשלנות רפואית מתמקדים בהעדפת האינטרס של ניזוקים על פני זה של נתבעים, במיוחד כאשר סיכויי ההחלמה שנגרעו גבוהים מ-50%. בדומה למחוזי, קבע שופט העליון יצחק עמית כי צוות בית החולים התרשל בכך שלא ביצע את השתלת הבלוטה, כשהמנתח היה ער לכך שאספקת הדם נפגעה, ובנסיבות שבהן היה חשש לפגיעה בבלוטות נוספות. השופט ציין שבספרות הרפואית התבססה הדעה שפגיעה של ממש באספקת דם של בלוטה מצריכה השתלה, והיא הפעולה היעילה ביותר למניעת היפוקלצמיה: "הטענה כי בפני המנתח עמדו שתי חלופות טיפוליות סבירות לא זכתה לביסוס מספק". אלא שהשופט סבר כי בניגוד לקביעת המחוזי, המערערת כן הוכיחה שסיכויי ההצלחה של ההשתלה היו גבוהים מ-50%, כיוון שהנתונים שהונחו לפניו מעידים על הסתברות גבוהה יותר של הצלחה. בנקודה זו ניתח השופט עמית ארוכות את דוקטרינת "אובדן סיכויי ההחלמה" והציע כלל חדש. לעמדתו, אם סיכויי ההחלמה שנגרעו גבוהים מ-50% – יש לפסוק פיצוי מלא לטובת הנפגע, ולא פיצוי יחסי כפי שהיה נהוג עד כה, וזאת משיקולים של צדק והעדפת האינטרס של ניזוקים על פני זה של נתבעים. בהתאם, התוצאה במקרה הספציפי הייתה שהמערערת זכאית לפיצוי המלא על נזקיה – בסך של כ-1.3 מיליון שקל, שמהם ינוכו תגמולי ביטוח לאומי בסך 180 אלף שקל. השופטת אסתר חיות והשופט עוזי פוגלמן הסכימו עם הכרעתו של השופט עמית וכן עם גישתו הכללית. לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין ב"כ המערערת והמשיבה שכנגד: עו"ד יראון פסטינגר ב"כ המשיבים והמערערים שכנגד: עו"ד דב לוין עו"ד אייל בן ישי עוסק ברשלנות רפואית הכותב לא ייצג בתיק הכתבה פורסמה באתר – לכל המאמר לחץ

אלא שהשופט סבר כי בניגוד לקביעת המחוזי, המערערת כן הוכיחה שסיכויי ההצלחה של ההשתלה היו גבוהים מ-50%, כיוון שהנתונים שהונחו לפניו מעידים על הסתברות גבוהה יותר של הצלחה.

בנקודה זו ניתח השופט עמית ארוכות את דוקטרינת "אובדן סיכויי ההחלמה" והציע כלל חדש. לעמדתו, אם סיכויי ההחלמה שנגרעו גבוהים מ-50% – יש לפסוק פיצוי מלא לטובת הנפגע, ולא פיצוי יחסי כפי שהיה נהוג עד כה, וזאת משיקולים של צדק והעדפת האינטרס של ניזוקים על פני זה של נתבעים.

בהתאם, התוצאה במקרה הספציפי הייתה שהמערערת זכאית לפיצוי המלא על נזקיה – בסך של כ-1.3 מיליון שקל, שמהם ינוכו תגמולי ביטוח לאומי בסך 180 אלף שקל. השופטת אסתר חיות והשופט עוזי פוגלמן הסכימו עם הכרעתו של השופט עמית וכן עם גישתו הכללית.

• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת והמשיבה שכנגד: עו"ד יראון פסטינגר
• ב"כ המשיבים והמערערים שכנגד: עו"ד דב לוין
• עו"ד אייל בן ישי עוסק ברשלנות רפואית
• הכותב לא ייצג בתיק

הכתבה פורסמה באתר – לכל המאמר לחץ